בכפר קטן, לא רחוק מהנמל הישן ששטח ממנו הוקדש לדייגים, שכל רצונם הוא להביא קצת דגים הביתה, והשטח האחר הוקדש לספינות הסוחר שיצאו אל מעבר לים הגדול, נולד קפטן יו. השכנים סיפרו לו שלפני שנפטרה אמו, ערב לידתו, היא הביטה בו ושאלה את עצמה "איך ייתכן שהלידה הייתה קלה כל כך? לא בכית ועכשיו אתה בוהה בי שקט ויפה עד מאוד?" בבוקר, כשהוא בין זרועותיה, לא בוכה ולא רוטן, מצא אותו אביו, אסף אותו אל ידיו ובכה את נשמתו על אהובתו שהלכה לעולמה.
כשהגיעו שני האחים לבגרות, הושיב אותם אביהם המזדקן לשיחה וגילה להם שמצב החקלאות כבר לא משגשג כמו פעם, שבימים הקרובים ימכור את האדמה ויעניק לכל אחד מהם את אותו הסכום, כדי שיתחילו את חייהם בצורה מושכלת וחכמה, זהירה ונכונה.
כשהרכינו את ראשם מפאת כבודו של אביהם, הבטיחו לעשות כן על אף ששניהם היו מבולבלים. הרי רק את החקלאות הם מכירים, רק אותה הם נשמו, הריחו וטיפחו, כל אחד בדרכו שלו, מה יהיה עכשיו? עוד לפני שסיימו לחשוב, הניח אביהם יד אחת על ראשו של כל יו ואמר "ספנות! אתם תמצאו ספינה ותובילו סחורות דרך הים הגדול, זו עבודה שתפרנס אתכם ואת בני משפחתכם בכבוד".
"אבא", קרא יו "איזה סחורות נוביל?" "מי יהיו הלקוחות? לאילו מדינות נפליג? ומה הדרך הכי טובה לעשות את זה?" בינתיים, יו 2 קם ממקומו, ניגש אל החלון והביט בים הגדול. "אני אכבוש אותך", אמר "וכל ספינות הסוחר עוד יהיו שלי".
לא משנה אם אתה קפטן יו או קפטן יו 2 כשהרוח מכה גלים, הים זועם ופוסידון מניף את ידיו ומטיח אותם בסלעים, שום דבר לא יעזור. במהלך הפלגתם, כל אחד בנתיבו, באה סערה קשה מאוד על הים. שתי הספינות נפגעו, של קפטן יו וקפטן יו 2. בספינתו של קפטן יו קרתה טרגדיה נוראית עוד יותר. איש צוות שהיה יד ימינו נפל אל המים וטבע, כשניסה להציל את אחד ממכשירי הניווט.
שלושה ימים אחרי התבהרו השמיים ויצאו קרני השמש הראשונות, קולות שמחת הימאים נשמעו ושושנת הרוחות חדלה לזוז. קפטן יו וצוותו התעוררו על הסיפון, חבולים מעט וכאובים על חברם שטבע. בזמן שהם הכינו תה חם והוציאו אוכל שבזכות תושיית קברניטם והחדר שבנה לא נרטב, קפטן יו טייל על הספינה ובדק נזקים. כשהבין שמכשיר הניווט, המצפן שאמור להוביל אותם אל החוף טבע גם הוא, נשך את שפתיו. הדרך שהייתה אמורה להימשך כחודש, יכולה להיארך גם לשנה בהיעדר כיוון ראוי ונכון